אזור הדמדומים של הטקסטים

"מזל שאני אוהבת מיקרו-קופי לפחות כמו שאני אוהבת נעליים. כך ניצלתי מהונאת סייבר", זה מה שכתבה נעמה קוברינסקי לב ארי בפוסט שהעלתה בקבוצת המיקרו-קופי האהובה עלינו. היא סיפרה איך ניצלה ברגע האחרון מרכישה באתר מתחזה, רק כי הקופי בו היה שונה מהקופי האיכותי והעקבי של שופרא.

במקום אחר בפייסבוק, נבחר ציבור שהסגנון שלו קצר ותמציתי, העלה פוסט ארוך ומלא פאתוס, שמאוד לא אופייני לו. ניסיתי לברר אם הפוסט נכתב עם AI, וגם אחרים הגיבו שכך בדיוק הם הרגישו.

לדוגמאות האלה מצטרף המקרה של בוקינג, שעליו כתבה רעות: הודעה חשובה, עם פוטנציאל חיכוך גבוה (ואף משברי), מטופלת כנראה על ידי בינה מלאכותית בטקסט שרק נשמע טוב, אבל אין בו ערך אמיתי ללקוחות. גם צילום המסך שהציגה מיכל הוא טקסט שנשמע קולח ורהוט, אבל לא אומר שום דבר בעל משמעות ולא נותן מענה אמיתי לצורך.

מחקרים כבר מראים שטקסטים שנכתבו על ידי AI הם חסרי ייחוד ומפספסים ניואנסים אנושיים שהופכים את התוכן לאותנטי ומשכנע. באופן אישי, כשאני קוראת טקסט כזה, אני מרגישה כאילו המוח שלי מתערפל. קשה לי לשמור על קשב, אני מאבדת עניין מהר, ולא פעם גם מתעצבנת...

עכשיו, ברור לכולנו ש-AI היא חלק מהחיים, וחלק בלתי נפרד מהמקצוע שלנו ככותבים. ובעולם של אינפלציית מידע ועומס משימות, חוויית בלבול קלה אולי נשמעת כמו מחיר פעוט לשלם. אבל בפועל, אובדן הקול האותנטי של הארגון או המותג עלול להוביל לפגיעה בבידול, לשחיקת הקשב של קהל היעד, ולאורך זמן, גם לפגיעה באמון שלו. גם אם רוב האנשים לא באמת יודעים לזהות קופי שנכתב עם AI או להצביע על מה שהפריע להם בטקסט, אני מאמינה שמתחת לפני השטח חוויית הניכור הזאת מצטברת.

ולכן, כדאי לזכור וגם להזכיר למקבלי ההחלטות: במציאות דיגיטלית נטולת ייחוד, מטושטשת ומבלבלת, שפה אותנטית היא יותר מחוויה טובה - היא ביטוי לאחריות של הארגון כלפי הלקוחות שלו. זה יכול להיות מה שישמור על האמון וישאיר את הלקוחות איתנו, וזה יכול להיות הניואנס שיגן על הלקוחות שלנו מהונאת הסייבר הבאה.