הקונטקסט הוא המלך, ואנחנו נתיניו
- Michal Shitrit
- 20 במאי
- זמן קריאה 5 דקות
צ'קליסט מלא לבניית חבילת קונטקסט לכתיבת UX וחוויית לקוח
היי, כאן מיכל 👋
הפוסט הזה מלווה את ההרצאה שלי על Context Design שהתקיימה ב-UXI Live 2026. בהרצאה דיברתי על כל המידע שחייבים להכניס לחבילת קונטקסט כדי ש-AI באמת יוכל לעזור לנו לכתוב לחוויית משתמש כמו שצריך. כאן תמצאו את הצ׳קליסט המלא להורדה, וגם את כל מה שממש רציתי להגיד בהרצאה ולא הספקתי: איפה שומרים את הקבצים האלה, איזה פורמט עובד הכי טוב, איך דואגים שכל הצוות יהיה מסונכרן, ומה עושים כשדברים משתנים.
למה צריך את זה בכלל?
מכירים את זה שאתם מבקשים מ-AI לכתוב משהו למוצר, והטקסט יוצא... שמיש? אבל הוא נשמע בדיוק כמו כל מותג אחר בעולם, מלא במילים גדולות שאף משתמש אמיתי לא אומר, ואין בו את הניואנסים הקטנים האלו שיוצרים חוויה מעולה. בסוף יושבים עליו שוב ושוב, עורכים, מתקנים, וקולטים שהיה הרבה יותר מהיר פשוט לכתוב את זה מאפס.
זה קורה כי כשאנחנו מבקשים מ-AI "תכתוב הודעת שגיאה למוצר פיננסי", אנחנו מניחים שהוא מבין את כל מה שאצלנו כבר מובן מאליו – מי משתמשים במוצר, ממה הם מפחדים, איזה מילים בחיים לא נגיד להם, ולמה קראנו לדבר הזה "ארנק" ולא "חשבון". כל המידע הזה יושב לנו בראש ואין לו באמת דרך לדעת את כל זה - אלא אם כן נגיד לו.
פה בדיוק נכנס Context Design. אנחנו לוקחים את כל זרם התודעה הזה שרץ לנו בראש, ומתרגמים אותו לקבצים שאפשר לעבוד איתם מול AI. במקום להסביר לו הכל מחדש בכל שיחה, בונים חבילה פעם אחת, בצורה מסודרת, ומשתמשים בה בכל פעם שצריך בהמשך.
הצ’קליסט מחולק ל-3 שכבות
שכבה ראשונה: בסיס. כל מה שקשור לרגולציה, כתיבה בשפה פשוטה, מגבלות טכניות וה-best practices של כתיבה למוצרים דיגיטליים. זה הבסיס שדואג שהטקסט שנקבל יהיה, לכל הפחות, תקני - ואפשר יהיה להעלות אותו למוצר.
שכבה שנייה: המותג והמוצר. הערכים, שפת המותג שלכם, הטרמינולוגיה, מה המוצר ומי המשתמשים. זאת השכבה שגורמת לטקסט להישמע כמוכם, ולא כמו מותג אקראי אחר.
שכבה שלישית: חוויית המשתמשים. מה נרצה שירגישו המשתמשים כשהם יראו את המסך הזה? מאיפה הם באו? מה הם מצפים לראות ומה הם רוצים לעשות עכשיו? השכבה הזאת מתאימה את הטקסט לחוויית החיים של המשתמשים ולרגע הספציפי הזה במוצר.
את השכבה הראשונה והשנייה כותבים פעם אחת, וזהו (צריך לעדכן לעיתים רחוקות). את השלישית מעדכנים מחדש בכל פלואו או מסך משמעותי.
בהרצאה הראיתי איך זה נראה בפועל עם דוגמאות מ-FINQ. פה אני רוצה לדבר על התכלס: מה עושים עם הצ׳קליסט הזה אחרי שמורידים אותו.
הרשימה היא באנגלית, כדי שתוכלו להשתמש בה בקלות בכל כלי AI לבחירתכם. את השאלות אפשר להשאיר באנגלית, ואת שאר המידע אפשר לכתוב באנגלית או בעברית.
אוקיי, יש צ׳קליסט. עכשיו מה?
זה לגמרי תלוי באיך שאתם עובדים בצוות ובכלים שאתם משתמשים בהם. כדי שזה יעבוד בשבילכם אתם צריכים לשלב את זה בתהליך העבודה הקיים שלכם.
אם אתם מייצרים פיצ’רים בקרסר, כנראה שהמידע צריך לשבת שם.
אם אתם מעצבים בפיגמה וכותבים עם ג’מיני - תפתחו Gem
אם יש לכם אייג’נט בקלוד שמקבל בריף ומייצר פיצ’ר, כנראה שצריך לצרף את זה לבריף
וכו’ וכו’.
הנה כמה שיטות נפוצות:
Claude Projects
ב-Claude, פשוט פותחים פרויקט אחד לכל מוצר, ומעלים את הקבצים לשם פעם אחת. מעכשיו, כל שיחה שתפתחו בפרויקט הזה כבר תכלול את הקונטקסט אוטומטית. מעלים את שכבת הבסיס, את שכבת המותג, ומוסיפים את קובץ הפלואו הספציפי לצ’אט כשעובדים על משהו חדש.
Gemini Gems
ב-Gemini אפשר לבנות Gem ייעודי. את הקונטקסט מעלים בתור Knowledge Files, ואפשר לשתף Gem אחד בין כמה אנשים. זה מאוד נוח לצוותים שכבר חיים בתוך Google Workspace.
Notion
אם כל המסמכים שלכם נמצאים בנושן, תייצרו טמפלט שכבר כולל את שכבה 1 ו-2, ותעבדו עם אייג’נט או עם ה-AI שלהם כדי לייצר את שכבה 3 ולכתוב את המיקרוקופי כבר במסמך ה-PRD.
חיבור ישיר עם MCP
אם יש לכם אייג’נט שכותב לכם בפיגמה, אפשר ליצור חבילת קונטקסט שנשלחת ברקע ביחד עם הטקסטים לכתיבה, ולפעמים אפילו לבנות את חבילת הקונטקסט אוטומטית, על בסיס הטקסטים שכבר נמצאים בפיגמה שלכם.
איזה פורמט להעלות?
עוד שאלה שחוזרת המון. התשובה הקצרה: Markdown.
התשובה הארוכה:
קובצי Markdown (.md) - הוא קובץ נקי, שקל למודלים לקרוא. הוא כולל בתוכו היררכיה (כותרות, רשימות, טבלאות) ואין בו שום עיצוב מיותר שמשגע את המודל. כדי לייצר קבצי md אפשר לעבוד עם עורך md כמו obsidian, או להשתמש ב-notion למשל.
קובצי טקסט גולמי (.txt) הוא סבבה לגמרי לקבצים קצרים, אבל בארוכים גם המודלים קצת הולכים לאיבוד בלי היררכיה.
קובצי Word (.docx), מצגות PPT, או מסמכי PDF - פחות מומלץ. יש שם הרבה ‘רעש’ עיצובי שיכול לשבש לכם את התוצאות, ואין ממש סיבה. הרבה כלי AI לא ממש יודעים לקרוא את העיצוב וההיררכיה שיש, למשל, בשקפים של פאואר פוינט. הרבה פעמים, זה גם מאוד ‘יקר’ בטוקנים, כי הכלי צריך קודם לתרגם את הקובץ הויזואלי ואז גם לעבד את הטקסט. אם זה מה שיש לכם, עדיף שתמירו ל-Markdown לפני שאתם מעלים.
איך לבנות את הקבצים כמו שצריך
הנה כמה דברים שעובדים לי טוב:
קובץ אחד לכל שכבה. זה עוזר לכם לעדכן את הקבצים כשצריך, לשמור גרסאות, וגם סתם להתמצא במידע.
תשתמשו בכותרות ברורות. H1 לקובץ, H2 לחלקים, H3 לתת-נושאים. זה יעזור לניווט ולהיררכיה ובסוף תקבלו תשובות יעילות ומהירות יותר.
דוגמאות זה מעולה, אבל לא בתמונה. להגיד "אנחנו מותג בגובה העיניים" זה לא אומר כלום. להגיד "אנחנו כותבים 'נשמח לעזור' במקום 'אנא צרו קשר'" – זה כבר משהו לעבוד איתו. עדיף לא לצרף תמונות אלא ממש לכתוב טקסט חי.
עברית או אנגלית?
הקובץ עצמו יכול לגמרי להיות בעברית. אם בצוות שלכם יותר טבעי לכתוב בעברית – לכו על זה.
מה שכן שווה לזכור:
עברית טיפה יותר יקרה בטוקנים - המודלים בדרך כלל צריכים להשקיע עוד קצת מאמץ כדי לתרגם אותה לאנגלית.
עברית מייצרת לנו ערפול משמעות מסוים - לכן דברים שחשוב שיהיו ברורים במקסימום צריכים להישאר באנגלית. למשל:
הוראות טכניות (מגבלות תווים, regex, או מבני קוד)
מונחי תעשייה - גם ככה לא מתרגמים אותם בדרך כלל
דוגמאות לטקסטים – תמיד בשפה של המוצר
התוצר שתקבלו יהיה תמיד בשפה שתבקשו. פשוט תוסיפו ‘תכתוב לי בעברית’ או ‘באנגלית’. השפה של מסמך הקונטקסט לא קובעת את התוצאה הסופית.
איך מסנכרנים את זה בצוות?
הפתרון: מייצרים קובץ או תיקייה אחת שיהיו Source of truth, איפה שכולם רגילים לעבוד. Notion, גוגל דרייב, גיטהאב – מה שעובד לכם. העיקר שהקבצים המקוריים ישבו שם ושכולם ידעו מאיפה לסנכרן לעצמם.
כללים שעוזרים במציאות:
מעדכנים קובץ? תודיעו לכולם.
שימו מספר גרסה ותאריך בראש הקובץ. ככה מי שפותח את זה בעוד חודש יידע מיד אם הוא מסתכל על משהו ישן. אפשר גם לסמן עם המילים ‘גרסה עדכנית’
תנו למישהו אחד להיות אחראי על הקבצים האלה.
מתי מעדכנים את זה?
שכבה 1 (בסיס) - כדאי לעבור עליה שוב פעם בחצי שנה בערך, או כשקורה משהו גדול (רגולציה חדשה, פלטפורמה חדשה, שינוי סטייל-גייד).
שכבה 2 (מותג) - כשמשהו במותג באמת משתנה. מיתוג, ריענון שפה, או סתם מונחים חדשים שהצטרפו למילון.
שכבה 3 (פלואו) - כל פעם שכותבים פלואו חדש או שהפלואו עצמו משתנה.
טיפ: אחרי כמה שבועות של עבודה תראו שמלא דברים קטנים קופצים לכם. כל פעם שאתם מוצאים את עצמכם מתקנים לאותו AI טעות פעמיים, סימן שמשהו פשוט חסר לו בקונטקסט. תוסיפו אותו לקובץ.
זה לא רק לכתיבה
אותו מבנה של שלוש שכבות עובד טוב גם לאפיון, עיצוב, מחקר או אסטרטגיה - רק צריך לעדכן את הצ’קליסט בהתאם.
בקיצור
הצ׳קליסט הזה נותן לכלים שאתם עובדים איתם בדיוק את מה שהם צריכים כדי להישמע כמו המוצר שלכם. תשקיעו בתשתית עכשיו ותחסכו לעצמכם עשרות שעות תסכול אחר כך.
אם בניתם קונטקסט לפי הצ׳קליסט הזה, אשמח לשמוע מה עבד, מה לא, ומה הייתם משנים. אפשר לכתוב לי בלינקדאין!
תגובות