למה כפתור הוא אף פעם לא רק כפתור

רק מ-23 מילים ומצילום מסך אחד אני פוחדת:

"היי! מה שלומך? שומעת? עשינו איזה שינוי קטן באחד המסכים של המכירה. ממש בקטנה, כפתור קטן. יכולה רק להציץ ולראות אם זה בסדר?"

להלן 'כפתור קטן':

אנחנו לגמרי מבינים (לרוב) למה זה הגיוני לבקש תיקון קטן: יש בעיה נקודתית שדורשת פתרון נקודתי. אם שיניתם מסך אחד, למה שזה ישפיע על האחרים? זיהיתם נטישה של לקוחות בגלל שדה אחד לא ברור ואתם רוצים לטפל בה כמה שיותר מהר. לפעמים אין מספיק היענות לסמס, ולפעמים רוצים לחסוך זמן וכסף.

אבל הינה אמת פשוטה: משתמשים אף פעם לא חווים מסכים או הודעות מנותקות. הם חווים מסע.

להתחיל מהאמצע

לכתוב למסך בודד בתוך תהליך זה קצת כמו לכתוב פרק מתוך ספר שלם שלא קראתם, או להיכנס לאולם הקולנוע באמצע הסרט ולנסות לכתוב את המשך העלילה. אולי בסוף תבינו ואפילו תכתבו משהו, אבל האם הצופים יצאו עם תחושה טובה ושלמה ועם רצון לראות את סרט ההמשך? פחות. במקרה הרע, בסוף ההקרנה תישארו רק עם ההוא שנרדם במושב (הפעם בצדק).

אז למה כדאי להעביר לנו לכתיבה flow שלם, ולא רק מסך אחד מנותק מהקשר?

כי כשיש לפנינו פלואו שלם אנחנו יכולות:

- לשמור על אחידות – לכתוב באותה צורת פנייה, לדבר באותה שפה, לשמור על מונחים שמבטיחים המשכיות וזרימה בין המסכים.

- לשמור על מומנטום – להבין את התחושות של המשתמש לאורך המסע ולטפל בהן. למשל, אם הוא הגיע מתוסכל מטופס ארוך, ננסה לפשט את הטופס ואת החוויה ונרים לו במסך הבא.

- למנוע חזרתיות – לוודא שאנחנו לא חוזרים על אותן המילים ולא הופכים את המעבר בין המסכים למייגע.

- לזהות בעיות בחוויה – הרבה פעמים מיקרו-קופי מייצר הזדמנות לראות את כל המסע באור אחר: פתאום נגלה שאנחנו מפנים את המשתמש לתהליך לא נכון, מקשים עליו למלא שדה זה או אחר, או מייצרים הנעה לפעולה שבפועל מניעה לנטישה.

- לתקן אחורה וקדימה – נכון אפקט הפרפר? אז אפקט המסך. כפתור אחד, הערה אחת או שינוי קטן יכולים לגרום לבעיה בזרימה של תהליך שלם.

- לחסוך כסף וזמן – גם אם זיהיתם שהמשתמש עצר את המסע במסך הבעייתי, יכול להיות שהבעיה התחילה קודם וממשיכה אחריו. הרבה פעמים זה יכניס ללופ של תיקונים שלוקח יותר זמן ויותר עבודה, שהיה אפשר למנוע במעבר אחד רצוף על הכול.

- למנוע את הדילמה שלנו, הכותבות – מה אם, רחמנא ליצלן, זיהינו שהרצף המלא לא כתוב טוב? למשל אם השפה נצמדה לטרנדים שכבר לא עוברים היום. מה אני ככותבת צריכה לעשות? לכתוב את המסך כמו שצריך לפי הסטנדרטים של היום, או לשמור על עקרון האחידות במחיר של כתיבה לא עדכנית?

ועכשיו נחזור ל'כפתור הקטן' שלנו:

לאיזה מסך הוא מוביל? איך אנחנו פונים ללקוחות בפלטפורמה - ביחיד או ברבים? האם הוא מגיע לכפתור כשהוא כבר מותש אחרי המון טפסים שצריך למלא? איזה סוג רכישה זה? האם יש מסך המתנה אחרי הלחיצה (לואדר)? האם הלחיצה היא הרכישה עצמה או שהיא מובילה לסיכום עסקה? יש עוד שאלות, אבל נשאר לי מסך עם כפתור להבין :)