'ברור לציבור' היא קהילת כתיבה במגזר הציבורי, עם קבוצת וואטסאפ שבה אנחנו חולקים מידע, טיפים והתייעצויות, ועם מפגשי הרצאות איכותיים בירושלים ובתל אביב.
כאן אנחנו אוספים טיפים מקבוצת הוואטסאפ, כדי שגם מצטרפים חדשים יוכלו לראות אותם, וכדי שגם המגזר הפרטי יוכל ללמוד מהם. לא מופיעות כאן ההתייעצויות של חברי וחברות הקהילה על טקסטים אמיתיים מהעבודה שלהם.
תיהנו!
פישוט של כתיבה משפטית
דיסקליימרים הם טקסטים משפטיים קצרים שמגיעים בדרך כלל ליד צ'קבוקס (תיבת סימון) או כהבהרה משפטית, שאמורה בדרך כלל לוודא הבנה מלאה של הקוראים והקוראות את כל התנאים והסייגים. תנאים של מכרזים או הבהרות שקשורות להרשמה או לרכישת שירותים בהקשר הזה הם כמו דיסקליימרים.
גם דיסקליימרים יכולים להיות מובנים, בהירים, נגישים ובלתי מאיימים לציבור הרחב. כמובן, כל זה בלי לפגוע במשמעות המשפטית שלהם (לכאורה, טל״ח). בתמונה אפשר לראות דיסקליימר שעבר מייקאובר על ידי אמיר גבירץ, עורך דין שהוא גם כותב UX ושותף בדראפט.
פורמלי מדי, שפת רחוב או דרך האמצע הפשוטה
מצורף כאן סרטון חמוד וקצר (בערך דקה וחצי) שהכין מערך הדיגיטל במסגרת הקורס הדיגיטלי "איך לכתוב שירות דיגיטלי ציבורי" (Campus IL).
הסרטון ממחיש את אחת הדאגות הנפוצות ביותר שעולות כשאנחנו מדברים על "כתיבה פשוטה":
רגע, זה אומר לכתוב נמוך, עילג ובשפת רחוב?
התשובה היא כמובן לא 😊
הסרטון מדגים את שני הקצוות – פורמלי מדי ונמוך מדי – ומראה בהומור איך כל אחד מהם פוגש את האזרחים והאזרחיות.
בכל מקרה, בין שני הקצוות יש רצף גדול מאוד – שבו אנחנו רוצים למצוא את מקומנו, שיהיה מצד אחד ייצוגי וממלכתי, ומצד שני פשוט, ברור ומעורר אמון.
הינה הסרטון >
המצגות ממפגש ההשקה של 'ברור לציבור'
ביולי 2024 התקיים בספרייה הלאומית בירושלים מפגש ההשקה של קהילת 'ברור לציבור', עם שלוש הרצאות מעולות. המפגש לא הוקלט, אבל יש כאן את שלוש המצגות לשימושכם.
מתחת לכל תמונה יש קישור להורדת המצגת ב-PDF.
פרסונליזציה על ידי שימוש בשם פרטי
מעניין! צילום המסך הזה מהאתר של הביטוח הלאומי עלה בקבוצת פייסבוק לאחרונה.
וכך כתבה המשתמשת:
"בעודי באה לבחור את אופציות החיסכון לכל ילד, השימוש בשם של הילד (במקרה הזה, ילדה) מפעיל 'מניפולציה' רגשית [חיובית] כשסוף המשפט מדגיש על מי זה משפיע. האפקט הרגשי על הפקדה ל(שם של הילד) הוא הרבה יותר גדול ממשפט גנרי כמו הפקדת 57 שח נוספים או 57 שח נוספים לילד (תיאור גנרי ולא שם ספציפי). במצב שבו ביטוח לאומי רוצים (בטח שרוצים) לגורם לי להגדיל את החיסכון, זו בחירה חכמה מאוד ושאפו להם על הביצוע 🙂 וגם - יש כאן אחלה עבודת מסגור (פריימינג) של סכומי הכסף שיחסכו. והלוואי שעוד ועוד משרדי ממשלה ירימו את הכפפה 🙏"
שימוש בשם כשאפשר - בדיגיטל, במכתב, במייל או ב-SMS - יכול להשפיע על תפיסת הטקסט על ידי הקוראים כאישי יותר, ולכן גם על מידת ההנעה לפעולה. קוראים לזה פרסונליזציה, התאמה אישית. זה אומנם דורש קצת פיתוח, אבל יכול להשפיע על התוצאות. שווה לבדוק ולנסות.
כותרות ביניים הן טריק שעושה פלאים במינימום מאמץ. קל מאוד ליישם אותן, והאימפקט על הטקסט מיידי ועצום (בלי הגזמה).
לכותרות ביניים יש שלושה כוחות-על:
1. תמונה מלאה במבט מהיר
כותרות ביניים מאפשרות לקוראים לסרוק את העמוד במהירות ולהבין מה יש בו, בלי שיהיו חייבים להתעמק. כך הם מוצאים בקלות את מה שחיפשו – במינימום זמן.
2. מה שחשוב - בולט
דרך כותרות ביניים אפשר להציף את הנקודה החשובה או המעניינת בכל פסקה או קטע. זה חוסך זמן מצד אחד, ומעורר סקרנות לקרוא עוד מצד שני.
3. מנות קטנות שקל לצרוך
כותרות ביניים מחלקות את הטקסט למקטעים קצרים ונוחים לעיכול וכך מורידות מהעומס ומהאיום שיכול לגרום טקסט אינסופי.
ויש גם בונוס
לנו ככותבים וכותבות, כותרות ביניים עוזרות לסדר את המידע, לקבץ יחד את כל הדברים הקשורים זה לזה תחת כותרת אחת ולוודא שלטקסט שלנו יש מבנה הגיוני.
הינה דוגמה מתוך דף שירות של Gov על הגשת בקשה לקבלת אגרת רישוי מופחתת או בקשה להחזר אגרת רישוי לרכב (העמוד השתנה מאז).
ככה זה נראה לפני (לא צריך לקרוא, מספיק להרגיש את חוויית העומס ושאין חשק להתחיל בכלל):
וככה זה נראה אחרי:
עוד דוגמה, ככה זה נראה לפני:
וככה זה נראה אחרי:
כתיבה מנקודת המבט של קהל היעד
כדי להעביר את המסרים שלנו ביעילות ולחסוך את הצורך בשירות לקוחות ותמיכה, חשוב לכתוב מנקודת המבט של הקוראות והקוראים. אבל מה זה אומר בפועל?
הינה כמה שאלות שכדאי לשאול את עצמנו במהלך הכתיבה:
מיקוד:
* מה מטרת הטקסט?
* מה הקוראים אמורים לעשות?
* מה אנחנו רוצים שיקרה?
הקשר:
* למי מיועד הטקסט ומה המאפיינים של קהל היעד (גיל, שליטה בעברית, אוריינות דיגיטלית)?
* עד כמה קהל היעד מכיר את הנושא?
* מתי יקראו את הטקסט? כמה מרוכזים/מוסחים הם יהיו?
* באיזה מכשיר יקראו אותו? (תמיד צריך לקחת בחשבון קריאה מהטלפון הנייד)
תוכן:
* מה חשוב שהקוראים ידעו כדי שיצליחו להשלים את המשימה?
* מה עלול להיות לא ברור או מבלבל עבורם בתהליך?
* מה עלול לעורר חשש או התנגדות? ומה אנחנו יכולים לכתוב כדי להרגיע את החשש הזה?
* האם יש מידע חשוב ורלוונטי שמופיע במקום אחר? אם כן, איפה? (רצוי להפנות או להוסיף קישור)
בכתיבה מנקודת המבט של הקוראות והקוראים צריך לחשוב על "דרך המלך" שבה הכול ברור ומובן, ולצד זאת גם על כל מה שיכול להשתבש. כך נוכל לנסות למנוע את הבלבול מבעוד מועד, ולהציע תמיכה והכוונה כשצריך.
אגב, אנחנו נוטים ונוטות לחשוב על קהל היעד כציבור הרחב, אבל קהל היעד כאן יכול להיות גם המנהלת שלי, מנכ"ל המשרד או כל מי שאנחנו כותבים לו או לה את הטקסט. גם כשאנחנו כותבים מסמך פנים-ארגוני, עדיין חשוב לשאול מה אנחנו רוצים שיעשו אחרי שיקראו אותו, עד כמה הקוראים שלנו מוסחים או מרוכזים, מתי יקראו את הטקסט, מה יכול להיות מבלבל וכו'. דין כתיבה פנים-ארגונית כדין כתיבה לציבור הרחב :)
כתיבה לציבור הרחב בשעת חירום
זו תקופה שבה התקשורת עם הציבור חשובה ורגישה במיוחד.
מצורפת כאן הרצאה שהעבירה כנרת יפרח (מהצוות המנהל של 'ברור לציבור') על כתיבה בשעת חירום, אי-שם בתחילת המלחמה. בהרצאה יש כמה נקודות חשובות כמו רגישות בכתיבה, איך לא להישמע כמו פישינג בהודעות שלנו, הכללת קבוצות שונות, על מה לחשוב כדי לדייק את המסר ולמנוע אי-הבנות, איך לבחור את מילות הפתיח להודעה ועוד.
כתיבה ניטרלית מגדרית
שנת הלימודים נפתחה השבוע (טוב, חלקית ולסירוגין), ובבתי ספר רבים קיבל את פני התלמידים והתלמידות השלט הזה:
אולי יום אחד יתקבל בציבור הרחב פתרון מהסוג הזה גם מעבר לשלטים, אבל בינתיים, כמגזר ציבורי, אנחנו צריכים להסתדר עם הכלים העומדים לרשותנו ובתוך גבולות השפה המקובלים.
מאז שהקמנו את 'ברור לציבור' הרבה מכם ביקשו שנדבר על האתגר הזה. למרבה השמחה, יש לא מעט כלים וטריקים שעוזרים לנו לעקוף את הבעיה, ובכל פעם נעלה כאן פתרונות ודוגמאות לטריק אחר.
אחד הכלים הכי שימושיים הוא מילים שנגמרות ב-ת', ב-ך' וב-ה', כי אפשר לקרוא אותן גם בזכר וגם בנקבה. בתמונה הזאת אפשר לראות דוגמה מעולה ממד"א, ששינו את ה-SMS מלשון זכר ללשון שמתאימה לכל המגזרים בשינוי של מילה אחת בלבד, ועוד רשימת דוגמאות קצרה.
החיסרון של הטריק הזה, אגב, הוא שהוא לא עובד בדיבור, למשל ב-IVR (מענה קולי) או בבוטים קוליים, כי בדיבור נהיה חייבים לבחור בין זכר לנקבה או למצוא פתרונות אחרים (למשל לשון רבים או לפצל את הממשק לזכר ונקבה, נדבר על זה בפעם הבאה :)).
כתיבה ברגישות לכל המקרים האפשריים
בכתיבה לציבור הרחב צריך להיות סופר-רגישים.
הינה מקרה של פספוס (אולי):
כשהוקם האזור האישי הממשלתי, הכנו קופי זמני לאזורים שלא יפותחו בתקופת ההרצה אבל יעלו בהמשך. נתנו לכל אחד טקסט נחמד אחר כמו "יש למה לחכות", "אנחנו עובדים על זה" ו"בקרוב אצלך". בעינינו זה היה טקסט ישראלי מאוד, מוכר לכול, נעים ומעלה חיוך.
קצת אחר כך עלה בקבוצת פייסבוק פוסט שמתייחס ל"בקרוב אצלך". משתמשת כתבה שהניסוח "בקרוב אצלך" – לחץ לה על נקודה רגישה וגרם לה לבכות.
הינה צילומסך של הפוסט שלה:
מערך הדיגיטל מיהר לשנות את הכותרת ל"בקרוב", ואני נשארתי לתהות: עד כמה יכולנו, ואם בכלל היינו צריכים, לצפות תגובה כזאת?
כתיבה לעסקים
לעסקים אפשר לכתוב בשפה חשבונאית או משפטית, כי הם עסקים והם אמורים להבין בזה. זהו, שלא.
גם כשאנחנו כותבים לעסקים, בסוף יקראו את זה בני אדם.
חוץ מזה, 85% אחוז מהעסקים הם עצמאים ועצמאיות שעובדים לבד ומבינים רק במקצוע שלהם, כלומר אנשים ונשים שמבינים בשיאצו, בעיצוב שיער, בתרגום, בשיפוצים, במכירת פרחים, בייעוץ הנקה או באילוף כלבים. אין להם שום מושג בחשבונאות, ובטח שלא במשפטים.
אם נכתוב להם פשוט – זה מאוד מאוד יעזור להם לנהל את העסק שלהם ולא ליפול בטעות למלכודות, שיש בשפע בסבך הבירוקרטיות.
מדריך כתיבה לעסקים תוכלו למצוא באפיון השפה הממשלתי, והינה סיכום קצר שלו >
והינה דוגמה לתיאום ציפיות יפה באתר של רשות התאגידים (מה נדרש ממך: א, ב, ג) >
שני ממצאים מפתיעים מאוד משני מחקרים על כתיבה בשפה פשוטה
1. פרופ' כריס טרודו מאוניברסיטת ווסטרן מישיגן מצא שככל שהנושא מורכב יותר, כך הקוראים מעדיפים שפה פשוטה יותר. אבל מה שמפתיע באמת היה שהממצא התגלה בכל רמות ההשכלה שנבדקו, מהשכלה תיכונית ועד תואר דוקטור. כולם וכולן, בכל רמות ההשכלה, העדיפו שפה פשוטה.
אגב, פרופ' טרודו הוא מומחה לשפה פשוטה, שעשה מחקרים רבים בנושא, ולטענתו שפה פשוטה יכולה לשפר את רמת החיים של בני אדם בכל ההיבטים של החיים: בריאות, פיננסים, מגורים, הכול.
2. פרופ' דניאל אופנהיימר מאוניברסיטת פרינסטון מצא שרמת המורכבות של הטקסט, משפיעה על מה שיחשבו הקוראים לגבי רמת האינטליגנציה של הכותב. אבל הכיוון דווקא הפוך ממה שמקובל לחשוב: אנשים שקראו טקסטים עם מילים גבוהות שלא לצורך, העריכו את כותבי הטקסט כפחות אינטליגנטים! לעומת זאת, אלה שקראו טקסטים פשוטים וישירים העריכו את הכותבים כאינטליגנטיים יותר. מדהים, לא?
מצרפת כאן דוגמה לפישוט בטקסט קצרצר:
כתיבה לגיל המבוגר
רצינו לוודא שאתם מכירים את המדריך הזה להגברת השימוש של בני 65+ במוצרים דיגיטליים, של ד"ר מיכל הלפרין בן צבי מהג'וינט.
פרק 3 מציג כללים לכתיבה שמתאימה למשתמשים מבוגרים. מומלץ להכיר!
לחיצה על התמונה תוביל למדריך >
יש כאן גם הרצאה משותפת שלי ושל מיכל (הרצאה של שעה, כדאי לפנות זמן) על כתיבה למוצרים דיגיטליים שעוזרת למבוגרים להשתמש בהם:
כמה מילים על החשיבות של צ'קליסט
כשצריך לבקש ממישהו אחר (הציבור הרחב, עמיתים בארגון שלנו או מישהו מארגון אחר) שיבצעו משימה יחסית מורכבת, עם כמה שלבים, כמה מסמכים, כמה גורמים מעורבים וכו' – כדאי לפרק אותה לצ'קליסט שכולל שלבים ורשימות.
לא משנה אם אתם מציגים את המידע בדף מודפס, במייל אישי, במייל אוטומטי, בדוח, בהודעת וואטסאפ או כחלק מפעולה לשירות עצמי בדיגיטל – פרקו את המשימה לצ'קליסט.
למה?
כי במשימות עם כמה שלבים או כמה רכיבים, צ'קליסט מגדיל את הסיכוי שמבצע הפעולה ימלא את כל השלבים, לפי הסדר, עד שתושלם המשימה.
אגב, צ'קליסט עוזר גם לנו, ככותבים, לוודא שלא שכחנו לבקש שום דבר ושפירטנו את כל המידע הדרוש להשלמה מוצלחת של המשימה.
לפרק משימות לצ'קליסט זה אינטרס שלנו ויכול לחסוך לנו המון פינג-פונג, בקשות להשלמת מסמכים ומידע, ותסכול שלנו ושל האזרחים.
הוכחה לדוגמה, כי מספרים זה כיף:
בניסוי שבדק שימוש בצ'קליסט בחדר ניתוח נמצא כי בעקבות הכנסת הרשימות ירד בחצי שיעור מקרי המוות של חולים. בנוסף, סיבוכי האשפוז ירדו ברבע, ושיעור ההחמצה של צעדים בתהליכי הטיפול ירד מ-23% ל-6%!
97% מהמשתתפים גם דיווחו בסוף הניסוי שהיו רוצים להשתמש בצ'קליסט בניתוח.
אפילו רופאים צריכים שיפרקו להם משימות מורכבות לרשימות ברורות 🩺
[הנתונים מתוך מסמך של קיימא, שהוכן לקראת פיתוח האזור האישי הממשלתי ופתוח לציבור ברשת]
טיפ הנעה לפעולה
בשיווק יש מונח שנקרא "נקודת כאב". הכוונה היא למשהו שבאמת מפריע לקהל היעד, שבאמת קשה לו, ושהוא באמת היה רוצה לשנות.
זה יכול להיות משהו כואב ממש, כמו חובות שגורמים למצוקה, וזה יכול להיות משהו קטן יותר, כמו חוסר יכולת לקנות עגבניות שרי כבר חודשיים, או כל דבר מציק אחר, כמו בזבוז זמן בפקקים כשהם רוצים להיות עם הילדים, או שקורקינטים דורסים אותם על מדרכות, או שתהליך בירוקרטי כלשהו מתעכב וכו' וכו'.
אלה הן נקודות כאב.
הגענו לטיפ
אם המילים הראשונות של הטקסט נוגעות בנקודת הכאב של הקוראים והקוראות – יש סבירות גבוהה יותר שהם לפחות ישתהו לרגע ויתחילו לקרוא. בעולם של הפרעת קשב אחת גדולה, זה כשלעצמו כבר הרבה מאוד.
אז במקום להתחיל בדיווח טכני או ברקע כללי, כדאי לגעת מייד בנקודה הכואבת, במה שמעניין, כדי שיתעניינו וימשיכו לקרוא (בשביל זה צריך כמובן לדעת מה בכלל מעניין את קהל היעד שלנו ואיך הנושא משפיע על החיים שלהם).
כרגיל, יש כמה דוגמאות בתמונה.
פרק פודקאסט להאזנה
מזמינה אתכם ואתכן להקשיב לשיחה שלי (כנרת יפרח) עם תום אבן בפודקאסט MinDesign, על פסיכולוגיה התנהגותית ומוצר. התחלנו ממש בבייסיקס, אבל מהר מאוד התקדמנו לשלל טיפים, עצות וקייס-סטאדיז מהעולם האמיתי.
מה שהיה לי הכי חשוב הוא להרחיב (מאוד) את המונח הקצת-שיווקי 'הנעה לפעולה' לעולמות שבהם אין ממש מכירה, ששם האתגר הוא לא רק שיתחילו את הפעולה, אלא בעיקר שיסיימו אותה לבד.
הינה כמה מהטיפים שהרחבתי לגביהם:
* לכתוב על הערך ולא על הדרך
* להתאים את המיקרו-קופי לרמת המחויבות של המשתמשים בכל שלב
* לא רק למדוד נטישה, אלא להבין למה נוטשים ולתת מענה לחסמים ולפחדים
* לא לקצר בכל מחיר (הסברתי על זה הרבה, עם קייס סטאדיז שמוכיחים שזה קריטי)
* לדרג מידע הכרחי ומידע שאפשר לחיות בלעדיו
* בכל צומת לתת מידע שיעזור לקבל את ההחלטות הנכונות
או לצפייה ממש כאן >
איך מתרגמים שפה משפטית למסרים ברורים לציבור?
(ספוילר: לא מתרגמים, אלא מראש מנסים להימנע ממנה)
כשאנחנו כותבים במגזר הציבורי, אנחנו נוגעים לא פעם בנושאים עם אופי משפטי – זכויות, חובות, הליכים. עד כאן – טבעי ובלתי נמנע. הבעיה מתחילה כשאנחנו מנסים לתווך את הנושאים האלה לציבור הרחב.
לרוב, התוצאה היא טקסטים שמנוסחים בשפה משפטית מורכבת שמובנת לעורכות ועורכי דין, אבל הציבור מתקשה להבין.
הפתרון:
להעביר את הדיון המשפטי אל מחוץ לטקסט, ורק אז לחזור לניסוח.
במקום להיכנס למעגל של חילופי נוסחים עם המשפטנים, בקשו מהם דבר אחד: שיסבירו לכם מהו הסיכון המשפטי.
נסו לשאול אותם: "איזה סיכון משפטי הנוסח הנוכחי לא מכסה? מה צריך להבהיר?"
אחרי שהסיכון או החשש המשפטי יהיו ברורים לכם, תוכלו לכתוב נוסח חדש ופשוט, שמתמודד כראוי עם החשיפה המשפטית, אבל נשאר ברור לציבור.
למה זה חשוב?
כי ברגע שהשפה המשפטית נכנסת לתמונה בלי להגדיר צורך שכולם מבינים ומסכימים עליו, היא משתלטת וקשה מאוד לשחרר אותה.
כשאנחנו מנהלים את הדיאלוג המשפטי מחוץ לנוסח, ורק אז מנסחים בהתאם, הכול פשוט יותר - גם לנו ככותבים וגם לקוראים שלנו.
אז בפעם הבאה שאתם עובדים על טקסט שעוסק בתחומים משפטיים, נסו לנהל את הדיון על הסיכון המשפטי מחוץ לטקסט, לברר אותו, ורק אחר כך לחזור ולערוך את הטקסט.
לדוגמה:
במשפט "אישרתי שתשלחו לי מידע במייל, ב-SMS או בכל דרך שתמצאו לנכון עכשיו או בעתיד"
הסיכון המשפטי הוא שאולי בעתיד יהיו עוד דרכים לשליחת מידע, שאינן מייל או SMS, והמשפטית רוצה לכסות אפשרויות כאלה, כדי שלא יצטרכו להחתים את כולם מחדש על האישור.
אם כך, אפשר להציע פישוט:
"אישרתי שתשלחו לי מידע במייל, ב-SMS או בכל דרך אחרת".
כך ענינו על הסיכון המשפטי, בלי השפה המשפטית.
המצגות מהמפגש השני של 'ברור לציבור'
בדצמבר 2024 התקיים בספרייה הלאומית בירושלים המפגש השני של קהילת 'ברור לציבור', עם שתי הרצאות מעולות. מתחת לכל תמונה יש קישור להורדת המצגת ב-PDF.
סיפורים ממדינות יותר מטורללות משלנו, או: כשמיקרו-קופי הוא כלי פוליטי
עם כניסתו של טראמפ לתפקיד, ובהתאם למדיניות ההגירה המוצהרת שלו, ירד מהאוויר האתר של הבית הלבן בספרדית, ומי שמגיע אליו עכשיו מקבל עמוד 404 Page not found.
זה כשלעצמו מטורף במדינה שהשפה השנייה הנפוצה בה היא ספרדית, אבל זה רק חלק מהעניין.
ביום הראשון של השינוי גם היה כתוב על הכפתור GO HOME.
כמה בוטה אפשר להיות? 🤦🏻♀
בכל מקרה, גם לטראמפ יש גבולות מתברר, ואחרי הביקורת הציבורית השתנה הכפתור ל-GO TO HOME PAGE.
אין תאריך יעד להעלאת האתר בספרדית.
למה כדאי למצוא מונחים פשוטים גם במערכות פנימיות?
מי מכם שנוסע בתחבורה ציבורית מכיר היטב את המילים "תיקוף", "חוזה" ו"ערך צבור", אבל אם תגידו אותן למישהו שלא נוסע בתחבורה ציבורית, לא יהיה לו שום מושג מה הן אומרות 🙈
המילים האלה הן דוגמה מצוינת לזליגה של מונחים ארגוניים-פנימיים החוצה לציבור הרחב.
התוצאה: 🚂 כשברכבת שדרגו את חוויית המשתמשים באפליקציה ובאתר שלהם, כולל שדרוג של הטקסטים, הם כבר היו תקועים עם המונחים האלה, כי כל חברות התחבורה הציבורית כבר השתמשו בהם, ולא היה אפשר לשנות אותם רק ברכבת לטובת הבהירות והנוחות של התחבורה הציבורית.
המונחים הפנימיים שלנו עלולים לזלוג בסוף לציבור הרחב, ולכן כדאי שיהיו פשוטים ובהירים מלכתחילה.
אז נכון, היום הציבור כבר מכיר אותם, אבל כל מי שמנסה לעבור לתחבורה ציבורית - צריך לשאול מחדש מה זה...
פישוט יעזור מאוד גם לעובדים החדשים שלכם, שלא יצטרכו ללמוד שפה חדשה, וגם ליוזמות שמתממשקות למערכות ממשלתיות, כמו ב-data.gov.il.
בשורה התחתונה: גם במערכות הפנימיות ובשיח הפנימי שלנו, כדאי לבחור מונחים פשוטים ומקובלים, שקל להבין. זה יעזור גם לציבור וגם לארגון.
כתיבה בלי מגדר בגוף שלישי (ושמות עצם)
מה משותף לתובע ונתבע, לרופא ומטופל, או למעסיק ועוסק מורשה?
כולם משתייכים לקטגוריה שבה המגדר לא ידוע לנו. כאן, רוב ׳הטריקים והשטיקים׳ שמסייעים לנו בכתיבה במגדר שוויוני - מעבר לגוף ראשון, שימוש בשמות פעולה, פנייה בגוף שני ניטרלי ועוד - פשוט לא עובדים. אין מה לעשות, בעברית לשמות עצם יש מגדר, ואין איך להתחמק מזה (בינתיים).
אז מה לעשות?
כמו בהרבה מקרים, המודעות לבעיה היא כבר חצי פתרון. הדרך להראות את המודעות יכולה להיות למשל הכפלת המילה בפעם הראשונה שבה היא מופיעה, ורק לאחר מכן להשתמש בלשון זכר להמשך הטקסט.
לדוגמה:
הרשמת ילד או ילדה לשנה"ל תשפ"א
בהמשך: "שם הילד:"
זכאות למטפל או למטפלת ישראליים
בהמשך: "למטפל ישראלי זכאים רק..."
נכון, זה לא פתרון אידיאלי, ויש שיעדיפו סלאש (לוכסן), אבל זו כן דרך אפקטיבית לתת ייצוג לכל המגדרים, ולהראות שאנחנו שואפים לשיח שוויוני ומכבד, גם אם השפה לא תמיד מאפשרת.
טרנספורמציה דיגיטלית של מכתבים
להעתיק את המכתב לתוך המייל - זו לא הדרך.
בשתי התמונות אפשר לראות מכתב שהועתק לתוך מייל, לעומת מייל כמו שהוא אמור להיראות ולהישמע.
לפני: מכתב בתוך מייל, הטרנספורמציה לא עובדת
אחרי: מייל שנכתב מלכתחילה כמייל, ולא הועתק ממכתב
במה זה שונה?
א. בלי הנדון (אפשר וכדאי להוריד את המילה הזאת גם ממכתבים). במקומו יש נושא מעניין שמסקרן לפתוח.
ב. הרבה יותר קצר ותכלסי, בלי חזרתיות (כדאי לאמץ את הגישה גם במכתבים)
ג. הנתיב למיקום באתר קצר יותר
ד. שפה טיפה יותר מדוברת (אפשר גם במכתבים ברוב הנושאים)
למעשה, רוב השינויים שנעשו לצורך כתיבת המייל היו מועילים מאוד גם במכתבים, אז אם כבר – מוטב לאמץ סטנדרטים של מיילים במכתבים ולא להפך ;)
איך לנהל שיח יעיל ומוצלח עם המחלקה המשפטית?
מן הידועות הוא שהדיונים של כותבי הטקסטים עם המחלקה המשפטית - הם מורכבים, שלא לומר מתישים, ורק לעיתים רחוקות מסתיימים לשביעות רצונם של כל הצדדים.
אנחנו כבר שנים עומדים בצומת הזה, של כתיבה ללקוחות (במגזר הציבורי והפרטי כאחד) בנושאים שיש בהם המון רגולציה, ולכן המחלקה המשפטית היא ממש שותפה שלנו לכתיבה, לא פחות.
אז סיכמנו כאן חלק מהשיטה שלנו להתמודד עם המורכבות. אולי זה יעזור גם לכם:
Comments